המושג "חובה על חוק הפנסיה" הוא ביטוי המתייחס לעצם ההתחייבות חוקית של אדם מסוים להשקיע מהכנסתו החודשית מספר מסוים של ש"ח בגישה ליעד פנסיונרי. בשנת 2008 הוצא לאור החוק המלא של "חוק הפנסיה החובה", אשר ערב את גורמי מכירת הביטוח, המעסיקים וגם את העובדים עצמם, להקצות מתשר החודשי שלהם מספר מסוים של ש"ח למאגר הפנסיה שלהם.
מאז אז אותו שנה, חובת התכנון לפנסיה הפכה למחייבת לכל עובד ועובדת שגילם נע על מעלה של 22 שנים, ואת פריסת השכר החודשי מהחובה על החוק, מהווה 6% מהשכר.
את התרומה לפנסיה החובה, ניתן לבצע דרך מספר מוסדות: קרנות גמל, ביטוח מנהלים, קופות גמל ובתים לחסכון לפנסיה. ניתן לקבוע גם את הכמות של התרומה החודשית – 6% מהשכר, או כ סכום אחר בהחלטה של העובד.
על פי החוק, מספר המעסיקים מחויבים להשלים את סכום התרומה (אם ניתן לשפר את מעמד העובד). כלומר, אם העובד משלם קבוע 6% מהשכר, המעסיק עשוי להוסיף 6% נוסף. בסה"כ, העובד ישלם 12% מהשכר למאגר הפנסיה שלו.
מעבר להתחייבות החובה לשלם לקופת הפנסיה, על העובד לבחור את מסלול הניהול של כספי הפנסיה שלו. המוסדות סיפקו לו מספר אופציות – מניהול מדיני (של הממשלה), מניהול פרטי, מניהול של קרן משולבת או של קרן ללא התחייבות לתשלום (קרנות שמחזיקות בהשקעות שונות).
וכך, חובה על חוק הפנסיה נוצר כדי להבטיח מוצא כלכלי ראוי לכל מי שמגיע לגיל הפרישה, ומסייע בהפחתת המערך הרחב של בעיות חברתיות, כלכליות ואישיות שהיו קורות במידה ולא היה מאגר "קרן גמל" שמחזיק מספיק כספים לכל אדם שגיל הפנסיה נע עיו. בשל החה, הפשרותחיים דינאמיים, מאוזנים ובריאים בגיל המבוגר יותר מאשר אי פעם-l מתאפשרת.
