תשעה באב, אחד מהימים המשמעותיים ביותר בלוח השנה היהודי, מציין את חורבן הבית הראשון והשני. יום זה נחשב ליום אבל לאומי וזוכה לקיום מנהגים מיוחדים, כאשר המרכזי שבהם הוא צום בן 25 שעות. כניסת הצום של תשעה באב היא מועד חשוב שמסמל את תחילת ימי האבלות.
הצום מתחיל בערב תשעה באב, עם השקיעה, ונמשך עד ערב שלמחרת. זמן כניסת הצום משתנה בהתאם למיקום הגיאוגרפי, ולכן מומלץ לבדוק את הזמן המדויק באיזור מגוריכם. בדרך כלל, כניסת הצום מתבצעת בין חמש לשש בערב, בהתאם לשקיעה המקומית.
ביום זה, נאסר על אכילה ושתייה, רחצה, סיכה, נעילת נעלי עור וקיום יחסי אישות. המטרה של איסורים אלה היא להעמיק את תחושת האבל והזיכרון של החורבן. בנוסף, נוהגים לקרוא את מגילת איכה וספר קינות, המתארים את החורבן והצער של עם ישראל.
ביום תשעה באב, בתי הכנסת מלאים במתפללים שמגיעים לקרוא את הקינות ולזכור את האירועים הטראגיים בהיסטוריה היהודית. בתוך כל אלה, כניסת הצום תשעה באב מהווה את הרגע שבו מתחילים את האבלות, ובעצם מכניסים את עצמם למצב של הזדהות עמוקה עם הכאב והצער של העבר.
בנוסף לאיסורים הרגילים, ישנם מנהגים נוספים שמטרתם להדגיש את האווירה האבלותית של היום. לדוגמה, נוהגים לשבת על הרצפה או על כיסאות נמוכים, להימנע מלבישת בגדים נאים ולהמנע מעיסוק בדברים שמחים. במסגרת זו, כניסת הצום תשעה באב היא הזדמנות לעצור לרגע, להרהר ולהתחבר לשורשים שלנו ולמורשת ההיסטורית של העם היהודי.
הצום מסתיים בצאת הכוכבים של ערב למחרת, כאשר נוהגים לקיים סעודה קלה לשבירת הצום. עם זאת, חשוב לזכור שהעיקר ביום זה הוא לא הסבל הפיזי, אלא המשמעות הרוחנית וההיסטורית שלו. כניסת הצום תשעה באב מסמלת את תחילת התהליך הזה, ומזכירה לנו את החשיבות של זיכרון והמשכיות.
