בנימין זאב הרצל, המוכר גם כ"תיאודור הרצל", היה אחד מהאישים החשובים והמובילים בתולדות הציונות המודרנית. הוא נולד ב-2 במאי 1860 בבודפשט, הונגריה, והקדיש את חייו למאבק למען הקמתו של בית לאומי יהודי בארץ ישראל.
הרצל, שהתחנך כעורך דין ועסק גם בעיתונאות, הפך לפעיל נמרץ למען הקמת מדינה יהודית בעקבות אירועי אנטישמיות שאותם חזה באירופה. פרשת דרייפוס, שבה קצין יהודי בצבא הצרפתי הואשם לשווא בבגידה, השפיעה עמוקות על הרצל והובילה אותו להבנה כי הפתרון לבעיית היהודים באירופה הוא הקמת מדינה עצמאית ליהודים.
ב-1896 פרסם הרצל את ספרו המפורסם "מדינת היהודים", שבו הציג את חזונו להקמת מדינה יהודית ריבונית. בספר זה, הוא טען כי המדינה היהודית תספק מקלט בטוח ליהודים ותאפשר להם לחיות חופשיים מפחדים ואיומים.
בשנת 1897, הרצל ארגן את הקונגרס הציוני הראשון בבזל, שווייץ, שבו השתתפו נציגים יהודים מכל רחבי העולם. הקונגרס סימן את תחילתה של התנועה הציונית המאורגנת, והרצל נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית.
הרצל הקדיש את שארית חייו למען קידום הרעיון הציוני ולקיום מגעים עם מנהיגי מדינות ועם גורמים כלכליים במטרה להשיג תמיכה בינלאומית להקמת מדינה יהודית. למרות שנפטר ב-1904, חזונו של הרצל המשיך להנחות את התנועה הציונית, וב-1948 הפך החלום למציאות עם הקמת מדינת ישראל.
בנימין זאב הרצל נחשב עד היום לאחד המנהיגים הגדולים ביותר בהיסטוריה היהודית והציונית. פועלו ונחישותו הובילו לשינוי משמעותי בגורלה של האומה היהודית, והפכו את חזונו למציאות חיה ונושמת.
