בית חשמונאי, אחד מהפרקים המשמעותיים בתולדות העם היהודי, מייצג את סיפור הגבורה והמאבק לעצמאות בתקופת ממלכת יהודה. תקופה זו נמשכה מסוף המאה ה-2 לפנה"ס ועד לשנת 63 לפנה"ס, כשהחשמונאים הצליחו להחזיר את השליטה היהודית על ירושלים ולהקים ממלכה עצמאית לאחר שנים רבות של שלטון זר.
החשמונאים, הידועים גם בשם המכבים, החלו את דרכם כקבוצה קטנה של לוחמים בראשות מתתיהו החשמונאי ובניו. המרד החשמונאי פרץ כנגד האימפריה הסלאוקית, ששלטה אז בארץ ישראל והנהיגה מדיניות הלניסטית אשר פגעו בחיי הדת והמסורת היהודית. המרד, שהתחיל כהתנגדות מקומית, הפך עד מהרה למלחמה כוללת שהובילה לשחרור ירושלים ולהחזרת הפולחן היהודי לבית המקדש.
הישגיהם של החשמונאים לא הסתיימו בכיבוש ירושלים. לאחר שהצליחו לייצב את השלטון, הם הרחיבו את תחום הממלכה החשמונאית וחתמו בריתות עם כוחות חיצוניים, כולל עם הרפובליקה הרומית. השלטון החשמונאי איפשר לפריחה תרבותית, דתית ופוליטית בקרב העם היהודי, והצליח לשמר את עצמאות הממלכה למשך כמה עשורים.
למרות השגיהם המרשימים, לא היו החשמונאים חסינים מפני מאבקים פנימיים. היריבויות בתוך המשפחה והמחלוקות על הנהגת הממלכה הובילו לעיתים לקרבות פנים ולערעור היציבות השלטונית. בסופו של דבר, בשנת 63 לפנה"ס, התערבותה של רומא בסכסוכים הפנימיים של החשמונאים הביאה לסיום העצמאות היהודית ולהפיכתה של יהודה למחוז רומי.
בית חשמונאי מהווה סמל למאבק על עצמאות ולשמירה על הזהות היהודית, והוא מונצח עד היום בחג החנוכה, המציין את נס פך השמן ואת טיהור המקדש. התקופה החשמונאית נחשבת לאחת מהתקופות המשמעותיות ביותר בתולדות עם ישראל, והמורשת שלה ממשיכה להדהד בהיסטוריה היהודית ובחיי העם היהודי עד היום.
